אתה מסתכל על אביך
שיושב במרפסת
בוהה בנקודה אחת
מושיט את ידו
ולא מצליח לגעת
השכונה שקטה עכשיו
השכנים ישנים
ואתה תוהה,
אם זה הסיפור שלך
או שאתה רק מבקר בו
אתה מתיישב לידו
מחפש נקודות שוני
שנים הוא עבד במפעל
עד שהוא נסגר
והוא איבד את המשמעות
לבקרים, בהם התעורר
ללילות, בהם הלך לישון מוקדם
ואתה עובד משמונה עד חמש
גם במפעל שלך, יש מי שמפחד
שיום אחד הוא ייסגר
שיום אחד, לא תלכו את כל הדרך
ולא תהיה לכם, סיבה לקום
אתה מוזג לכם שתייה
ומגיש לו
הוא לא אומר מילה
שנים עברתם, אחד ליד השני
ושתקתם
לעיתים היה נדמה לך
שבמבט אתם יודעים הכל
עד שהבנת, שאינך יודע עליו דבר
שנים הוא עבד, לבנות לעצמו חיים
הגוף הנוקשה, הידיים הקשות
רצה שתהיה כמוהו, ופחד
שבסוף גם אתה תגמור על המרפסת
מחכה שמשהו יקרה, מחכה שזה ייגמר מהר
אתה לא יודע, אם זה הסיפור שלך
אתה עובד משמונה עד חמש
חוזר הביתה
האישה שם, והילדים משחקים בחוץ
ולפעמים בדרך, אתה עוצר אצלו
מקווה, אולי תשמע ממנו משהו
אולי זה יהיה משהו נכון
מכוניות עוברות לאט, אין כאן הרבה
רובן חוצות את השכונה במהירות, מפחדים להיתקע
אתה רואה בעיניים שלו, שהוא מת לחזור
שהוא רוצה לספר לך, איך זה לקום כל בוקר ולעבוד
ואתה יודע, שעם כל השתיקות, במבטים אתם אומרים הכל
אתה עוזב אותו, וחוזר הביתה
בבוקר שאתה מתגלח, אתה נזכר
איך הוא היה יוצא לעבודה, בשקט
היית רואה את הגאווה שלו, בלי שום מילה
אתה מביט באישה, בילדים, ויוצא מהבית
כל הדרך אתה חושב, אם זה הסיפור שלך
אם גם, אתה תשב יום אחד במרפסת,
ולא יהיה לך, לאן לחזור מכאן
תגובות