ויש בך שקט דמיוני
אני לא מצליח להכיל
אצילות שכזו
אי אפשר כבר למצוא
ואת שקטה
כל כך יפה
לא יכול לכתוב אותך יותר
חלפו הימים
שיכולתי לדמיין אותנו
נעים באותן דרכים
מחפשים אוצרות מתחת לאותם בתים
ואחר כך חוזרים הביתה עייפים
עכשיו את מישהי אחרת
ואני נשארתי אותו ילד בגוף של מבוגר
שלא מצליח להבין
איך הקרב נגמר
בלי לספור מתים
בלי לקום לתחייה
אבל תמיד זה קורע לגזרים
ויש בך שקט דמיוני
שמונע ממני להרגיש
מונע ממני להמשיך
אהבתי אותך
כשהיתה לי סיבה
להאמין שזה טוב
שזה אפשרי
עכשיו אני מנסה לשכוח אותך
מוחק את האותיות מהמכתב
נשארו רק שורות
אהבות לא ספורות
ואני חוזר לאחור
להביט אל הקירות
הכרתי אותם
קירות גבוהים שאי אפשר לחצות
ואולי זה קרב
שאי אפשר למשוך יותר
ואולי זו תחושת פספוס
שאי אפשר להימנע ממנה
ואולי זו רק את
שגורמת לי לוותר על הכל
בלי לקבל דבר בחזרה
אני רוצה להביט על עצמי מרחוק
ואחר כך לשקוע בזמן
יש בך שקט אצילי
ומבט שאי אפשר לפספס
אני רוצה להכיר אותו שוב
אבל יש בינינו קיר
אני מכיר אותו, הוא גבוה מדי
