סיפור אמיתי ששמות המשתתפים שונו לטובת צינעת הפרט.

שלהי 2004- קרית המטווחים, נח"ל טוב:

כרמית ישבה ובהתה בעיתון (של אתמול אבל מי שם לב), מסופר על רעידת אדמה וגלי ענק שהיכו בדרום אסיה, פיה היה פעור. מוטי עבר ליד והסתכל ואמר "כמה שנאמר ´אם מוחמד לא יבוא אל הים...´", "תסתכל, זה כל המקומות שישראלים מטיילים בהם"

 "כן, בקצב הזה לא ישאר מקום לטייל אחרי שנשתחרר"

"תמיד יש את אוסטרליה"

קבעה כרמית ובו ברגע הוצף מוחו של מוטי בזכרונות...

2001- רחבה שלפני שלפני בית כבסת הכיפה באר שבע:

"נוף מדהים חבל לכם על הזמן" אמר קובי, "איפה?" שאל אברי שזה עתה הצטרף לשיחה, "בצלילה שלו באילת" דני מיהר לענות, והמשיך "למה אתה תמיד נכנס באמצע שיחות?"

"בכל קבוצה יש ת´אחד הזה, אצלנו זה אני" השיב אברי.

"... ועוד כמה צלילות ואני אוכל להיות מדריך" סיים קובי את לספר על חוויותיו. "תחשבו על זה" אמר אברי "אם נקים חברת צלילה נרוויח ים כסף"

"אבל מתי יש´ך זמן לזה? עם הטיול אחרי צבא והכל" שאל דני

"נעשה את זה תוך כדי" אמר מוטי

"איך?"

"נקים את זה באוסטרליה!" קבע מוטי

"וצריך איזה יאכטה או סירה, אניח אהיה אחראי על זה." הוסיף קובי

"נקים אולי חווה על שפת הים עם חיות וסוסים לרכיבה" הוסיף אברי בהתלהבות

"אפשר גם לעשות טיסות בשמי אוסטרליה" מוטי הוסיף

"ואם כבר יש מטוס גם נעשה צניחה חופשית" אמר דני

"דבר אחד אתם שוכחים" אמר קובי

"מה?"

"אין לנו לא כסף ולא הכשרה לדברים האלה"

"אז בואו נתחיל לעבוד על זה"

2002- רחבי ארצנו הקדושה:

כל אחד התפתח בתחום התעניינותו:

דני- נהיה מדריך צניחה בצה"ל, טוענים שאחד הטובים.

קובי- התקבל לקורס חובלים.

מוטי- התקבל לקורס טייס.

אברי- הלך ללמוד בישיבה בהתנחלות שיש בה חוות (בלי חיות אבל נו, מילא) ועזר להם שם בעבודות.    

הכל באשכרה התקדם לכיוון הנכון, חוץ מזה שעד שמוטי ישתחרר אוסטרליה כבר תגיע לדרום אמריקה, או משהו כזה.

שלהי 2004- חזרה במטווח מספר 14:

"נו, ומה קרה הלאה?" שאלה כרמית

"זה כבר פחות מעניין" ענה מוטי "אני, כפי שאת רואה מ"כ פה בנח"ל, מטייס נפלתי מהר מאוד." "דני שוחרר מצה"ל לאחר שישב בכלא, תפסו אותו ועוד כמה חברים שלו, איך נגדיר את זה?... צונחים ב- high." "אברי התחתן ואשתו לעולם לא תרשה לו לבוא (גם אם זה בחצר האחורית של השכנים)" "רק קובי היחיד שהצליח, שבוע שעבר סיים קורס חובלים בהצטיינות"

"אז החלום נגוז?" שאלה כרמית

"זה מה שנקרא- לא נורא רוני רון זה סופו של כל בלון"