ושוב מגיחה לה התולעת מבעד למעמקים
שנית אחריי שלל ושפע נידודים
אך כיצד זה אפשר
ולעין העולם יסתדר
כיצד זה נתן הדייג את שללו
הציפיון הוא ההמתנה לטבע מתפרץ
זרם רענן את הטיל את שללי המבחיל
פרי באושיי
תולעת כרמים
-
אין מקום שאין בו טרמפיאדה, יש מקום שעוד לא תפסתי בו טרמפ!
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לשרוף את בה"ד 1 הוי קצין צעיר הווה אומר ושונה, הוי קצין צעיר הווה אומר.... [ליצירה]
- [ליצירה] את, הרגישה למעברי העונות, למדי את עינוגי אותו אוויר חורפי, גלי את חשקו המתפרץ, את חיבוקו המרווה. חווי גם את זעפו העז, אך זכרי את הבלו המלטף. וכך אולי תוכלי לנשום גם היום. וכך אולי תוכלי לארוג גם מחר נביש שרגיש לא רק למעברים [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים קטע גם מרגש כל כך נוגע וגם כתוב בשפה נפלאה את חייבת להמשיך לכתוב... אהבתי גם את ההנגדה בין השומעת (דיאט קולה) לבין המספרת (חצי ליטר מכבי...) [ליצירה]
- [ליצירה] יש בשריקה משהו שאין בשום דבר אחר... [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה שמפשטיה את עצמה זה ניפלא, אבל כשכל מה שהיא עושה זה להביט בעצמה במראה כל הזמן... יש בזה משהו מטריד... [ליצירה]
- [ליצירה] מוזר שלקטע הזה קראת מונולוג, ולקטע "הכתיבה שלי" שיר. בשיר הזה (ולדעתי זה שיר, והדעה שלי בעניין היא די ביקורתית) יש פיסת אמת חשובה. "ולמה שתרצה בי כך? הו, הלוואי שתרצה בי כך." את מה אנחנו משווקים - את החיצוניות או הפנימיות? האם אנו באמת רוצים את מי שיסתפק בנו כמו שאנחנו? בוודאי. זאת אמת. זה שיר חודש ונהפוכו שמח ומבדח נביש [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מקסים מצויין חובה לקרוא ביחד עם כוסית או שניים של ג'ק בשבילי עם קרח... [ליצירה]
תגובות