אתה נכנס לחדר גדול ומואור בו נבחנים לרוב, אתה רואה אותם יושבים בכיסאות המוצמדים לשולחן בכדי שאת בחינתם הם יוכלו לכתוב. חלקם במרץ מפעילים את מוחם וחלקם נותנים למידע אט אט לזרום במוחם. אך כולם רוצים את אותו הדבר, לעבור את הבחינה המטופשת מבלי לבוא לעשותה שוב מחר. אך עם זאת, לא כולם לעובדה חשובה מודעים, עובדה מוצקה שאותה מרגיש כל נבחן שממלא את התשובות בדפים הרבים. הדפים מתקפלים בצורה מוזרה והעובדה החשובה מתחילה להיות ברורה. 'זהו מבחן לטיפשים' אתה מבין מיד. 'עובדה שלמדתי מתוך ספר והשאלות כנראה הומצאו בידי אנשים שבלדמיין כל היום עוסקים'. השאלות הם שטות אחת גדולה, כך כולם מרגישים, כל מי שלומד בטוח כי אם ילמד הוא יצליח. אך כשרואים את הבחינה כבר חצי הלך, שאלות כאלה מטופשות שנועדו רק להפיל את הנבחנים בפח. ולא מדובר בסתם פח שכבר הספיק להחליד, זהו פח שעושה מאות ביום!, איזה מאות!?, אלפים!!. אחרי שאתה רואה את המבחן ומנסה לענות אתה מסתכל בין לבין על התמרורים שממלאים את אחד הקירות. כן, אלו התמרורים שלמדתי, אבל השאלות הן משהו כמו 'סיפור על צומת, רמזור, תמרור וחיוב נתינת זכות קדימה'. זה בטח נשמע לכם מבולגן ששאלה אחת מלאה גם בנושא הצומת, גם ברמזור, גם בתמרור ואם זה לא מספיק אז גם בחיוב מתן זכות קדימה.. אבל זוהי המציאות אותה כותבי המבחן דמיינו. מה לעשות, הבוחנים כנראה על השאלות והתשובות בלילה חלמו. הרי איך זה ייתכן שישאלו אותנו שאלות מטופשות שכאלה?, הרי איך זה יתכן שבכל מבחן תאוריה יהיו מודפסות שאלות מטופשות בפרא?. זה לא יתכן כנראה, כי בסוף היום הפח מלא והראש מבולבל, הרי למדתי את כל הספר אז איפה לעזאזל היה כתוב על זכות הקדימה בכביש בלתי מפוצל?? או אם התמרור הזה מדבר על כביש מסולף או מעוקל?? זה מבחן על הבנת הנקרא ואוצר המילים? הבוחן הוא אליעזר בן יהודה? לא. לא ולא. אז מדוע לשאו בוחנים אותנו על שאלות שאין עליהם בספר הנלמד תשובות!. הם חושבים שאת המבחן אנחנו עושים בתוך הרכב. למרות שהמבחן נקרא "מבחן עיוני" הם מתעקשים לשאול 'באיזה צבע הנורה הנדלקת בעקבות תקלה במיכל השמן ?'. אז הפעם זה לא מבחן על אוצר מילים וזה גם לא על הדמיון הפרוע אלא זוהי שאלה טכנית ברכב!. אני לא יודעת עד כמה זה ימשיך להגיע רחוק, אולי כשסינגפור ימציאו שיטה לנהגיהם המרובעים אז גם לנו יהיה מה לחקות. כי בינתיים לא תאוריה ולא סינגפור, זהו רק, מבחן לטיפשים.