בס"ד אני מרימה את פניי לשמיים כמחפשת דבר מה, מנסה להבין את העולם הזה, ולחשוב עכשיו איפה אתה, אני מרימה את פניי לשמיים ומיד מורידה- כי אני יודעת שאני כנראה לא אקבל תשובה. כי אין תשובה לחיים צעירים שנגדעו, ואין תשובה לשכול ולכאב, והכי אין תשובה לחור הגדול שנפער עמוק בלב, ואולי התשובות, אלה אותם הרגעים בהם אתה איתנו במצבים קשים בחיוכך החם, ילד שנשאר בגיל של אז, ילד שלא יגדל עוד לעולם... אני מקוה שאתה סולח לנו על רגעי השגרה בהם נראה שאנחנו שוכחים, זה רק נראה,כי זה יותר מדי בשבילנו, ואנחנו מוכרחים וממשיכים... אני בטוחה שטוב לך בגנו של אלוקים, גן שכולו טוב,גן של מלאכים, ולמרות שאתם שם,-אתה גם תמיד איתנו, במעשים בדיבורים בזכרונות, אז נכון שאי אפשר לדבר,לשמוע,לראות אבל בידיעה ובהכרה אני יודעת, שאתה מסתכל עלי עכשיו כותבת את השורות האלה ומחייך... ילד של אלוקים... "ה' נתן,ה' לקח-יהי שם השם מבורך" (נכתב לעילוי נשמת נפתלי לנצקרון הי"ד ערב יום הזיכרון תשס"ד)