בקצה הצפוני של העולם, בעמק יפה, ליד אגם שקט ושליו, גר לו הדרקון הכסוף. כל יום היה קם הדרקון במאורתו ומפהק שלושה פיהוקים. לאחר מכן היה מצחצח את שיניו המבהיקות ורוחץ את גופו הכסוף. לאחר ארוחת בוקר צימחונית, כי דרקוני הכסף - כידוע - הם צימחוניים, הוא היה עולה להר הצפוני הגדול, לפעמים ברגל, לפעמים עף, ויושב שם עד הערב. הוא היה מסתכל על העולם. מבטו חדר מבטן האדמה לישובים הכפריים במדינות קטנות. ממרומי השמיים עד למעמקי הים עינו הייתה החדה מכל ארבעת דרקוני הכסף, שלפי האגדה שמרו על העולם. סדר יומו היה מסודר ומאורגן, כל יום ביומו היה עושה את אותם דברים. לוח השנה המכושף שבמאורתו החליף את הימים, זה הדבר היחיד שהשתנה.. יום אחד בתחילת החורף קם הדרקון הכסוף, פיהק שלושה פיהוקים גדולים והלך לחדר האמבטיה. לאחר שציחצח את שיניו הוא הרגיש משהו באפו. דבר כזה עוד לא קרה לו. משהו שהרס את סדר יומו המאורגן-להפליא. המשהו הזה הציק לו כל המקלחת. לאחר מכן, כשחתך את הפטרוזיליה, הדבר הזה הציק לו עוד יותר מקודם. הדבר המשיך להציק לו במשך כל הארוחה (סלט ירוק וממרח סלרי) ואפילו כשיצא החוצה. רוח צפונית נשבה בעמק, הדרקון התרגז. למה נתנו לדרקון הלבן לנהל את ענייני הרוח? הבטלן הזה מעביר את הרוחות דרך העמק שלי! יש את המעבר הצפוני בשביל זה!, למרות שלא היה מעורב ממש בפוליטיקה ידע תמיד הכל. הוא החליט לעוף להר, הרוחות עיצבנו אותו קצת והעניין שבאף נשכח. לאחר שעה של טיסה ברוחות המעצבנות זה קרה. הוא עף כשכנפיו הגדולות דואות על זרמי הרוח, משתמש בטעות של אחר. הוא עף כשלפתע פרצה אש כחולה יצא מנחיריו. הוא התעטש. אפצ'י אחד, כזה גדול ורם עד שמספרים שהאנשים בכפרים שליד קצה העולם שמעו אותו. הוא התעטש והוציא את כל הלחץ מנחיריו, הקלה עברה בגופו אך זה לא ממש עזר, חמש דקות והאף התמלא שוב. עוד פעם הלחץ המעצבן. הדרקון היה המום. מה זה היה?! הוא שאל את עצמו, בפעם הראשונה בחייו, הוא עצר את סדר יומו. עצר וחזר הביתה. הוא היה המום. מאותו יום הוא לא יצא מהבית במשך שבוע שלם. הוא ישב במיטתו והתעטש. מה אני אעשה?! הוא שאל את עצמו, מה?! אפצ'י! עוד עיטוש מעצבן. הוא עיין ב"ספר הקללות והכישופים וכל השאר" שבעצם הכיל הכל, ללא יוצא מן הכלל. ושם הוא מצא את זה, פרק שלם על הדבר המוזר הזה. --- נזלת, כך היה כתוב, היא דבר שפוקד את בני התמותה בימי קור וחורף. התרופה היחידה נגד מחלה זאת היא שיקוי מצמח הטורפוטוס. בני האדם, אשר לא יודעים מה הוא צמח הטורפוטוס, רק יושבים ומחכים שזה יעבור. לרוב הם משתמשים בקליפות עץ רכות ששמם "טישו" כדי לנקות את אפם. הדרקון הכסוף ידע שצמח הטורפוטוס נכחד עוד בעידן הדורמנים (אנשים דמויי ציפור). הוא החליט להשתמש בשיטה המוכרת לבני התמותה, טישו. בעזרת קסמיו הוא העלה טישו על שולחנו. ולאחר בדיקה קצרה הוא הבין את כל שימושיו. הוא קינח את אפו כל פעם שהוא הרגיש את ההרגשה ההיא, לחץ באף. --- מאז, כל חורף היתה ההרגשה ההיא תוקפת אותו שוב. אבל הוא ידע מה לעשות. והוא כבר לא דאג. וכך חזרו חייו של הדרקון הכסוף למסלולם הנכון. - סוף כל סוף –