שמתי אותך במגירה התחתונה. במגירה התחתונה שמתי. למטה, בין כל הדברים שאני לא צריכה, אבל גם לא יכולה לזרק, ביחד איתך, ביחד איתנו. מפעם לפעם, אני שומעת קול מהמגירה, אני פותחת, מסתכלת, ומיד סוגרת. עד לפני חודש עוד היית במגירה העליונה, מצד שמאל, כשיושבים ליד השולחן המגירה נמצאת קרוב, ללב, אבל נגמר. את הדברים שהכנת לי אני מעבירה, בזה אחר זה למגירה התחתונה, משתהה קצת, ונזכרת, אבל יודעת בוודאות, שם מקומך. אתה לא מתייאש, בכח מנסה להזדחל למעלה, להגיע למגירה העליונה, מזמזמת את ה"דג נחש": אני לא מוותר, אני לא מוותר... אולי לרגע קט אפתח את המגירה העליונה, אין שם כלום, אני בטוחה, ופתאום הטלפון מצלצל, אפילו לא מספיקה להסתכל, אבל את קולך מיד אזהה, "שלום", (האם שומע את פעימות הלב) מה שלומך? "שכחתי אצלך משהו, אני חושב שזה נמצא..." (ושנינו ביחד:)      "במגירה העליונה"