ושוב היא חוזרת, המפלצת הזו המכה בפטישיה ברקותיי מגיעה לביקור של יומיים עד 4 ימים מוציאה אותי ממעגל החיים הופכת אותי לצל של עצמי מכניסה בי מחשבות אובדניות מאבדת את כל הטעם את כל הטעם של החיים היפים שלי שהם באמת יפים אבל איך אפשר לראות את יופיים מבעד לסכינים ומסורים המנסרים את מצחי? היא כאן, ואני שואלת מתי היא תעזוב ובכמה כדורים זה יעלה לי והאם לקחת עכשיו קוקטייל נוסף או לחכות קצת ותמיד הלחכות הוא טעות, כי זה רק הולך ומתגבר אבל גם הכדורים מושיעים, אבל היא צוחקת שם ברקע את צחוקה המרושע היא מחכה לה כמה שעות, נותנת לי לחשוב שניצחתי לסבול בינתיים מתופעות הלוואי של הכדור, הבחילות, השורף בבטן. אבל היא שם ברקע, לא יותר מכמה שעות והיא שוב מכה בפטישיה ולחשוב שאלוהים שולח אותה אלי, כבר אמרתי לו, תן לי כל דבר אחר, גב, רגליים, אבל לא בראש. הרי אין סיכוי שאעשה חשבון נפש או משהו כשהראש הזה שאני רק רוצה לדפוק אותו בקיר שאני רק רוצה להחליף את הכדורים שלי בכדור בראש.