שביתה מאונס (מתוך המדינה שלי) זהו סיפור על אחת שמקצועה זונה, שמה לעצמה מטרה, לקיים את עצמה. יום אחד כהרגלה בצהרים התעוררה, והמדינה הקטנה שוב נמצאת בשביתה. אישה פשוטה היא, ללא אירגון, ללקוחותיה תמיד נתנה כבוד והרבה פירגון. בחדשות מודיעים: "מהיום אין גם בורסה ובנק" מסתכלת קדימה ויודעת, אין צרכנים, הלך המזומן מהארנק. הלחוצים מנסים להגשים חלום, רצים לבנקומט, אבל, זה התעייף ושבק בפקודה, ממש סוציומט. אמרה אז הנערה: איך אפשר ?, ממש חורבן, אין הכנסה, הלכה הפרנסה – אני בדרך לאובדן. ולך עמיר - שפירושו צרור קטן, עשה הכל שהשביתה תגמר ואל תדפוק את האתנן. תפסיק לעבוד בלי חשיבה ולשלוף כמו אוטומט, לזונות אין אירגון או יצוג והכנסת לנו מט. ואתה נתנ יהו – בשמך מרכיב של נתינה וגם אלוהים, עשה חסד אל תגרום לנו לשכב על הפנים. בבקשה, תעשה שריר אבל במקום הנכון, תתמתן ואל תתן למכשיר שאנו תלויות בו לנבול. שבו, דברו, סיימו כבר את השביתה, תפילה קטנה לי בלב שהכספומט יחזור לפעולה. אתם כנראה לא מודעים לתקתוקה של פצצה, זה אירגון לא רשום, אבל משתמשים בו יותר מרבבה. בבקשה, אל תאנסו אותנו הזונות לשבות. בועז קידר