החיים ב - ח(ק)ריזה החריזה שלי הולכת, מתמשכת וגוברת, הקריזה שלי לעיתים הולכת ומתעצמת. מצד אחד, נרגע על ידי כתיבת שירים, ומהצד השני, חלק מהאנשים מעצבנים. לשירה צריך באמת שקט ושלוה – השראה, לקריזה צריך פסק זמן ומנוחה – הרגעה. ואז באמת החיים שלחו לי הפתעה, באה לי הקריזה, והיא, הביאה גם חריזה. קיבלתי הרבה דחף להמשיך ליצור, הכתיבה היא לקריזה מזור. כאשר לעיתים הקריזה מופיעה, עיפרון ודף הם לה תרופת ארגעה. מסקנה, בחיים חייב להיות איזון, צריך קריזה וגם חריזה, אבל במינון.