אצבע החיים במחוז חיפה, במשרד העבודה בבנין, מפקח בכיר, שם לו יעד בחיים, ללמד ולחנוך הנדסאי צעיר. עבדו הם יחד שנים רבות, והצעיר הפך לבגיר, יצא הבכיר לגימלאות ואמר: השארתי יורש פשוט אדיר. החופש עליו מאוד העיק, חייבים לצאת לצאת לשטח, ולהמשיך לעשות בטיחות, מטייל מאתר לאתר, ללא תמורה ואחת היא המטרה: לפועלים להגביר מודעות. השנים לא עשו לאיש טוב, והוא "תפס" מחלה, גם בימים הקשים לא שכח את הצעיר, קרא לו לעשות צוואה, ובשפת עובדי הבנין אומרים: להוריש לו נחלה. הצעיר לא מאמין לזאת הבקשה, מעדיף לא ללכת, פונה לגוף שלישי לקבלת עצה. אמר היועץ: מגיע לאיש, ימיו ספורים, תחזיר לו כבוד, הוא למענך עד הסוף לא הפסיק לעבוד. שמע, הפנים, עשה והלך, ראה את המפקח על ערש דווי, בלחש הוא אמר: בוא, תתקרב ותשמע צוואה, בכדי שניפרד ולא תלך אחרי. כל חיי עסקתי בבטיחות בענף הבניה, לאחרים דאגתי והדרכתי על פעולות מניעה. לעצמי לא מצאתי זמן, פעם בשנה למעי הגס לעשות בדיקה, ולאן ש"נכנסתי" אי אפשר לצאת עם חוק או תקנה. שמחפשים פתרונות זמניים למקום מסוכן, לעיתים "חוטפים" תאונה, ואני זה שלימדתי, להגביר את חוסר המודעות לסכנה. בני הסכת ושמע, מעביר לך את הצוואה: מצווה אני עליך, בכל שנה 250 שקל להוציא לבדיקה אצל הגסטרולוג, אל תדחה למחר ותשחק באש, לא כדאי להיות חוכמלוג. מוסר השכל: תן אצבע לרופא לך פעם בשנה בתחת לתקוע, כך, אולי בעתיד אולי מחלה תצליח למנוע.