די! אני לא יכול! פרץ הנשמה שלי גובר אני אפילו לא יודע על מה... אין סיבה... אני לא מחפש אהבה... לא רוצה שקט! שקט באמת מכל הצרות... די תנו לי לבכות!!! אך הצרות מקיפות אותי... לא רוצה כלום! רוצה לחיות את הקודש... מה ביקשתי? אור?גאולה?ישועה? כן! הכל מסתובב סביבי בצורה מרובעת צורה ישרה כל כך אדישה כל כך קרה כל כך... הכל מתנכר... מתקרר... ואני נופל לתהום... ד'!! תציל אותי! תוציא אותי מהבור! ממחשכי העצבות! ואני יושב רגיל לי על כיסאי כאילו כלום לא השתנה... אך אבוי האור התגלה! לא מוכן היתי משמתי באחת קמה וניצבה! הכל בגלל תפילה... זעקה אחת שמשברת המוני רקיעים... ואדום... אעלה אל מדרגת השתיקה... מדרגת הכלל... ואזכור תמיד את ירושלים על לוח ליבי על אור נשמתי... את החושך הזמני... של גלותי... זה מתחיל המיעוט שמחה...