כל חפצנו ביום-יום הוא רק לעבור אותו, את אותו היום-יום שאנו כל כך סולדים ממנו היום ומחכים לבואו של אותו היום-יום אבל לא של היום-אלא זה של מחר.
מצחיק קצת, לחפש יום-יום את היומיומות הנעימה שאנו בטוחים שתבוא כשרק נגדל, וכשרק גדלים להמשיך ולחפש אותה עד שנגמרים הימים.
מתי יבוא היום, אותו יום בהא גדולה ועצומה שנוכל להגיד זהו היום שעליו לחמנו, עליו חלמו אבותינו אלפיים שנות? האם נזכה לראותו בעיניינו הטרוטות?
שמואל בירנבאום
-
החיים-הם כמו ספר בלשי כל פרק שעוברים חושבים שיודעים מי אחראי לכל הבלגן ומה גורם לו לעשות את זה. עד הפרק הבא-שכל התאוריות קורסות וצריכים להתאמץ להמציא משהו חדש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . קטע יפה. אני חושבת שביום יום אנחנו זוכים לראות דברים שלחמנו או שחלמנו עליהם, רק שהם לא באים בבום אלא בתהליך מתמשך ולכן לא תמיד אנחנו שמים לב אליהם, והם הופכים למן שגרה. אבל נכון, תמיד אנחנו מצפים לעתיד שיגאל אותנו מהעכשיו אבל זה כמו שהדשא של השכן ירוק יותר, כך הזמן של מחר מתוק יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] ודאי שנזכה!! צריך פשוט לא לחיות יום יום!!! צריך לחיות גאולה בכל מעשה בכל פינה!!! להאיר באור ד' לא בהרגל אלא בהתחדשות תמידית!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה,זה כ"כ נכון.......... [ליצירה]
- [ליצירה] כל הכבוד על האומץ לבטא... אם כי נראה לי שאתה עוד בגיל שמעיזים לכתוב דברים כאלה בלי להתלבט כ"כ הרבה כמו בגילי המופלג והישיש... לפחות אתה נמצא במצב שברור שהעצב סותר את היהדות. מה שנשאר זה רק להגביר את אש התורה וכו' ולהבין למה היא חזקה יותר מכל עצב או ייאוש-וזו משימת החיים שלנו. בהצלחה רבה,שמוליק [ליצירה]
תגובות