היא מצאה בכך יופי נדיר.
גילתה מעמקים הנסתרים כמעט מעין כל.
דימתה לעצמה, ואולי אף צדקה, 
שהיא טובה בלחוש
כל אדם, כל מבע וכל קול.

כל כך שקעה בעולמם של הנגלים לפניה,
כל כך עמלה לחבר, לסדר,
שלעתים שכחה את עצמה, רגשותיה, 
שהיא בעצם חלק מהם...

חלפו שנים, חלפו עונות,
חלפו ייסורים וחלפו אהבות...
עכשיו היא כמו פתאום פקחה את עיניה -
נגלה לפניה סוד:

אם רק תעצור לרגע מעמלה
אם תיתן להם,ולעצמה, פשוט להיות,
לא תצטרך לקרוא, לסדר, לחבר - 
הם ייפתחו בפניה מעצמם את כל שיש לראות.

ואז יהיה לה מקום ביניהם
ויהיה לה השקט אולי גם לבכות
ואולי, הלוואי, סוף כל סוף,
גם יימצא אותה מישהו לאהוב.