היום עולה . השמש חופנת אור,
מדקלמת לו על כל חרכי התריסים.
לבנה בולעת כוכבים חוזרת אל
המלאכים
רחוב הכינורות העצובים
מתעורר בקול אחיד לחיים,
השיחים שותקים
אל מול קודקודיהם
החדים.
אני אומר
תראי איך אתמול היו פה מים
הם בשרו על אופק,
אבל החושך בלילה
שתה הכל.
אני מורח על פרוסה
ממרח שוקולד מריר.
שותה מיץ תפוזים משקה את יגוני.
רואה איך גם היום האש סרגה דמעות
מחידות של אהבה בלבבי.
תגובות