בעלות השחר
בעוד אשכב על מיטתי
ולא ידע לבבי
מה היום ישאר לי מוכר
ומה יתהפך לזר
ומה ישאר ממני אחרי מותי
עם זריחת החמה
מופרת הדממה
בקול מנגינת הטבע והבריאה
עם קול אוושת מי הנחל ניגון קדום מימי הילדות אל נבכי נפשי זחל
עם ציוץ ציפורי הבר
שיר תודה על החיים לה' רוצה נשמתי לומר
אך אותה נעימה פתע נאלמה
לא ששתקה רק מהרגשתי התכסתה ונעלמה
מה אותה מסתיר ?
אולי העשן מזהם האוויר או ההמולה שבעיר
אולי מירוץ החיים המהיר
או יצריי הרעים ששמים לי חומה וקיר ובפי ריר
אולי תאוות הכבוד ועליונות הם שגורמים לנפשי להרגיש ביחס לעצמי קצת זר ולפעמים ממש מנוכר
אלי אנא ממך הסר מלבי הזעיר
את המחסומים
שהופכים אותי לאחד מהסומים
שעיניו פתוחות אבל רק חושך רואות
תן בגרוננו רק תפילה הודיה ושיר
לאדון הנפלאות
