ופתאום דממה,

רגע של חסד.

אני מביט אל תוך עינייך,

ומִבֵּין האישונים

אני נשקף.

אז אני שקוף

ואת כבר אינך,

רק הבדידות

נמצאת איתי,

רק המלחמה

שמסביב.

אז אני מוקף

בחופש הביטוי,

ושומע

קולות של הבל,

ואַת..

את כבר אינך,

רק הבדידות

נמצאת איתי,

רק המלחמה

שמסביב.

אז את מנפצת

את הכוס היקרה שלי,

ונותנת לי ממתק

שיחליף אותך,

ואַת..

את כבר אינך.