פרשת במדבר- מה הקשר לדיבור? /מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשת במדבר היא הראשונה הפותחת את חומש במדבר.
רק כאשר בני ישראל מגיעים למדבר-זוכים לקבל את התורה במעמד נשגב בשלב בו הם- מתאחדים כאיש אחד בלב אחד באומרם:"נעשה ונשמע".
הפרשה פותחת במילים:
"וידבר ה' אל- משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים"[במדבר א,א]
השאלות הן?
א] מה מאפיין את המדבר?
ב] מדוע המדבר- נקרא בשם זה וכיצד השפיע על בני ישראל ?
ג] כיצד ינהל אדם את חייו באופן התואם את התורה?
התשובה לשאלה א]
המדבר הוא ידוע כאזור ישימון,ארץ לא זרועה,מקום נרחב מאד,בדרך כלל שומם,כמעט ואין בו מקום מיושב.
הוא טומן גם בסביבתו סכנות שונות,כגון: חיות המסתתרות במערות, ,או מאחורי סלעים.
כפי שנאמר:"הרים הגבוהים ליעלים,סלעים מחסה לשפנים"[תהלים ק"ד,י"ח]
החיות מגיחות לשטח בדרך כלל בשעות הלילה:"הכפירים שואגים לטרף,ולבקש מאל אוכלם:תזרח השמש יאספון,ואל מעונותם ירבצון"[שם ק"ד,כ"ב]
מזג אוויר חם ויבש במשך היום ואילו בלילות הטמפרטורה יורדת,עד כדי הפרש משמעותי לעומת חום היום.
סיבת היובש:קיימת התאיידות גבוהה מאד בהשוואה לכמות המשקעים.
כאשר האדם נודד במדבר,בדרך כלל, יחוש צימאון למים כבר בשעות המוקדמות של היום ויזדקק לכמות מרובה של שתייה,כפי שאירע להגר במדבר:"וישכם אברהם בבוקר וייקח- לחם וחמת מים וייתן אל הגר...ותלך ותתע במדבר באר שבע:ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחים:ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטווחי קשת כי אמרה אל-אראה במות הילד ותשב מנגד ותישא את- קולה ותבך"[בראשית כ"א,י"ד-ט"ו]
ודוגמא נוספת:"ויסעו כל- עדת בני- ישראל ממדבר-סין למסעיהם על-פי ה' ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם:וירב העם עם- משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה...ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בניי ואת-מקנאי בצמא?"[שמות י"ז,א-ד]
גם דוד המלך מזכיר את נושא המצוקה במדבר:"תעו במדבר בישימון דרך,עיר מושב לא מצאו: רעבים גם-צמאים,נפשם בהם תתעטף"[תהלים ק"ז,ד-ה]
התשובה לשאלה ב]
בזמן שבני ישראל היו במצרים עבדים לפרעה,עדיין לא ניתנה להם התורה
וזאת מהטעמים הבאים:
א] עבדים פטורים ממצוות.
ב] בני ישראל אינם שומעים למשה-בשל חוסר סבלנות-בעודם שרויים בחשכת העבדות.
כפי שנאמר:"ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה"
רש"י אומר על כך:העבודה הקשה של בני ישראל השפיעה על הגוף והייתה משברת אותו ואז גם הנפש הייתה חסרת כוח להיאחז בגוף שבור וחלש-בדומה למים חיים שאינם מסוגלים להישמר בכלי שבור.
ג] בני ישראל עדיין לא היו בשלים לקבל את התורה-בעודם נמצאים בכור הברזל-
שתפקידו היה לחשל אותם ולהיות ראויים לכך.
המדבר נקרא בשם זה:כי הוא מלשון דיבור,כפי שנאמר:"....לרגליך יישא מדברותך,תורה ציווה לנו משה מורשה"[דברים ל"ג,ג-ד] לפי ששם בני ישראל התחילו לדבר,הם היו כבר במרחב פתוח ולא עוד במיצר-במקום חשוך ומדכא אשר שם לא היו מסוגלים להקשיב לדברי אדם אחר.
במדבר ישנו גם צימאון רוחני-והוא הצימאון לתורה,המים מסמלים את התורה.
מצרים= אותיות צר- מים פירושו: מן הצר –הייתה התוצאה- מים.
כמו שנאמר:"הוי כל-צמא לכו למים"[ישעיהו נ"ה,א]
זוהי הרוח הנותנת חיים לנשמת האדם.
מכאן ניתן ללמוד:כי בכל פעם שאדם נתון במצוקה והצר מלחיץ אותו,אל ייטוש את האמונה ,אלא יישא תפילה לה' כפי שנאמר:"מן ה-מיצר קראתי יה,ענני במרחב יה"[תהלים קי"ח,ה]
התשובה לשאלה ג]
רבינו בחיי אומר:
כי האדם מסוגל לרכוש את התורה בתנאי שיעשה עצמו –הפקר כמדבר.
כלומר,על האדם להיות צנוע ומסתפק במועט.
ובמסכת אבות נאמר:"כך היא דרכה של תורה:פת במלח תאכל,ומים במשורה תשתה,ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה,ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן,אשריך וטוב לך:אשריך בעולם הזה,וטוב לך לעולם הבא."[מסכת אבות,ו,ד]
לסיכום,לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי: בני ישראל בעודם במצרים-מקום שהיווה עבורם מיצר,לא היו מסוגלים להקשיב לדיבור.
אך כאשר הגיעו למדבר-למרות התנאים הפיזיים הקשים,הם הרגישו חופשיים לדבר ולהקשיב לדיבור של משה וכאן נסללה להם הבשלות והמעמד להיות ראויים לקבל את התורה,והקב"ה אינו שוכח את הליכתם במדבר בתנאים כה קשים:"כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו ב,א]
מי ייתן ועם ישראל-בפרט ובכלל ילך בדרך התורה ובכך יהיה מוגן מכל צרה ובע"ה יזכה במהרה לגאולה שלמה,אמן ואמן
