טוֹב, כָּךְ לַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם.

גַּם קְצָת מוּזָר לְרַחֵף בַּחֲלוֹמוֹת.

נֶאֱחָזִים בְּעֶרְגָּה בְּתוֹךְ הַאִישׁוֹנִים,

בֵּין הֲזָיָה לְהֲזָיָה מֵרַחֲפִים.

זֶה תָּמִיד קוֹרֶה בֵּין חֲצוֹת לְשַׁחַר,

סוֹדוֹת נִלְחַשִׁים מִן הַשְּׂפָתַיִם.

שְׁמֵּי הַלַּיְלָה עַטּוּרִים תַּלְתַּלִים,

עִם בֹּקֶר יַהַפְכוּ לְמֵרְבָדֵי טְלָלִים.

נְעִימוֹת זוֹרְמוֹת עַל גַּב גַּלִּים,

מַזְכִּירות יָמִים שֶׁל טַנְגּוֹ סוֹחֵף.

שֶׁמֶשׁ וְשְׁנֵי שׁוֹשַׁנִים בְּאָדֹם וְלָבָן,

אֶחָד בַּיְשָׁן וְשֵׁנִי הַסְסָן.

טוֹב, כִּי אֲנַחְנוּ שְׁנִיִּים,

מִתְגַשְּׁמִים מוּל סַהַר נוּגַהּ.

מִפַּעַם דּוֹמְעִים מְעַט בַּמִסְתָּרִים,

מֵהִתְרַגְּשׁוּת אוֹ מִסְּתָם הִרְהוּרִים.

וּכְשֵׁנְעִימוֹת מִסְתַּיְּמוֹת בְּרִגְעִי שָׁמַיִם,

שַׁחַר רַךְ עוֹלֶה מוּאָר וְחַיְּכָנִי.

אֲוִיר קָרִיר מְרַחֵף בְּאוֹר נֻקְשֶׁה,

זַהוּ הַסּוֹד הַקַּיָּם בֵּינֵךְ וּבֵינִי.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי