מונולוג עצמי
כשהערב יורד
,והחשכה מכסה אותי
אני מתעטפת בשתיקת השינה
עוצמת עיני
ובין החלומות
על ענן השינה
אני מנהלת מונולוג
עם עצמי
למה אני שואלת
אותי
ואז אני עונה לי
לא הייתי חכמה
חסרת נסיון -סתומה
,אני עונה לי
ויודעת שאין שום טעם
במונולוג- עצמי
איני יודעת כמוך
לשקר, לסביבה ולעצמך
אתה פוחד אז אתה
מטאטא את כול השקר
שבחייך חבל שאתה
כל כך קטן- קומה
אני גבוהה -יותר
וכנראה גם חזקה- ממך
,אין לי מטאטא
הוא שיך רק למכשפים
הבוקר שום זורח
מזיזה אותי לבוקר חדש
יום נוסף חסר תשובה
ככה זה כשנותר לאדם
.לנהל רק מונולוג עצמי
