כָּךְ עָבְרָה לָהּ הַשְּׁמוּעָה,

וְכָךְ חָלְפָה. לְאָן פָּנְתָה-

כִּי פָּנִים רַבּוֹת הֱיוּ לָהּ,

לֹא הִסְתַּפְּקָה בְּסוֹדָה.

צִפֳּרִים חָלְפוּ מֵעָלֶיהָ,

וְעָפוּ חֲזָרָה. נָשְׂאוּ בְּשׂוֹרָה-

רְכִילוּת לֹא הָיְתָה מוּעֶטֶת,

רָזִים לֹא חָתְמוּ שְׁתִיקָתָהּ.

הִיא נָשְׂאָה שָׁלוֹם לְאוֹהֲבִים.

אֶל הִנָּעֵר שֶׁחוֹר תַּלְתַּלִים.

כְּתַפּוּחַ בֵּין עֵצִים יָפִים הַנְּעוּרִים.

אֶל הַיָּפֶה בַּת הֶהָרִים.

כָּךְ פָּשְׁטָה לָהּ הַשְּׁמוּעָה,

וְכָךְ הִסְתַּבְּכָה. עוֹד עָלָמִים-

מְחַכִּים לָהּ מוּל חַלּוֹנָהּ.

וְלוֹ הִיא נָתְנָה שְׁבוּעָתָהּ.

וְהוּא הֵבִין אַהֲבָתָהּ שֶׁקַּר,

טָמְנָה הַפַּח. וְזֹאת הַשְּׁמוּעָה-

כִּי הִנָּעֵר שָּׂם קֵץ לְחַיָּיו,

עַל מִקְדָּשׁ אַהֲבָתוֹ נִשְׂרַף.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי