תשובה פרוזאית פשוטה.
מותר היה ליעקב להתפעם ולסבור כסברה בלבד לאמור :
"אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים".
זוהיא התפעמותו האישית של הצדיק ולכן כשקרא שם המקום בית אל מדגישה התורה ואולם לוז שם העיר לראשונה בכוונת מכוון שלא נטעה לחשוב שמדובר אכן בבית אל ההסטורי הנכון.
הוכחה לאמור הינה התייחסות ה´ למקום לאמור "הארץ אשר אתה שוכב עליה " דהיינו אתה שוכב על פיסת הארץ כארץ בלבד ועוד והשיבותיך אל האדמה הזאת" שוב גימוד המקום ביחס אפשרי ל"בית אל" אלא סתם אדמה מייצגת את כלל אדמת ארץ ישראל
לכן מסקנתו רגשית "וירא ויאמר"
שימו לב בבקשה לדקויות המקרא
היו שני שלבים: הראשון של "ויקץ יעקב משנתו - התעורר בבהלה ותוך אופריה רגשית נפעמת הפטיר "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים .
השלב השני : "וישכם יעקב בבוקר .
ואזי סערת הרגשות שכחחה מעט ואזי את האבן הופך הוא אך למצבה לכעין ציון להיותה ראויה בבא המועד להיות ניצבת בחומת המקדש בירושלים .
שנאמר "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה הית אלוהים".
דגש על "יהיה" [בלשון זכר דוקא] שבית אלוהים יהיה במקום אחר כאמור -
. בירושלים
בכל מקום בארץ ישראל יש אבן אחת המיועדת לבית המקדש
"והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים"
וכי לא היה לו למקרא לכתוב "תהיה" מדוע שינה הכתוב ללשון זכר : "יהיה"
אלא שרמז שהעיקר הוא בית האלוהים - בית המקדש שבירושלים .
שכל אבני מקום ומקום בארץ ישראל "אבן הראשה שבינהם ,
הופכת ל"אבן מצבה" להיותה בנויה ומוצבת בבית המקדש שבירושלים.
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או ישוב הדעת ,
אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה
