היא מחכַּה
לךָ
ללא משוא פָּנים.
כניעתה
מתבוססת בא-דמת המלעיזים
כמיהתה
פורצת גבולות
זה עידן ועידנים.
תאוותה
כאין וכאפס
למול אהבתה.
מאזינה למילותיךָ
אשר מתנגנות בבשרה
ושורטות
בהצלחה יתרה
את כבלי שתיקתה.
ערפילי מבטיה
עולים אל על
צחנת כאביה
מתפשטת
על אדמת נכר.
היא כבר לא מחכה
לךָ
אינה מונה בבהילות משוועת
את מאיות השנייה.
היא מחכה
לו.
