ישבנו בבית קפה
את צחקת בקול רם
דברים שלא הבנתי
מרחוק יכולתי לראות אנדרטות
חיים שלא הספקתי להכיר
אך כל יום פסעו דרכי
לא ידעתי אם לומר, אם את זרה או מוכרת
לא הכרת לי את החברים שלך, פחדתי
שאלתי אם את מכירה את כריסטינה אפ.
אני לא הלכתי רחוק מדי
כאן באמצע העיר שידעה להנציח אותנו
ואנחנו זכרנו לתבוע בה, כל פיסה של זיכרון
כאן, את חיה, כאן אני נעלם
את מספרת על הלימודים
ואיך האהבה נגמרה
ואני שאלתי אם הגעתי מוקדם מדי
לא בטוח מה טווח הזמן המותר
מהזיכרון דרך הגעגוע
אל העבר הנסתר
מעולם לא חשבתי
שתהיי זו את
שתחליטי לנטוש הכל ולחזור בחזרה
והזיכרון כמו מרפה מאיתנו
אך הוא חוזר תמיד בימים קבועים
ואנחנו נמוגים אליו
הוא משאיר עקבות כל השנה
פיסות של פחד
והנה שוב אנחנו עומדים מול אותו קיר
הדלקתי סיגריה
את אמרת שאסור
בחוץ היה קר
ראינו אותם שותים ונהנים
ובליבנו עברה מחשבה דומה
רק שלא ידענו להחליט אם היא נכונה
חזרנו לחדר
אמרת שכאן את מרגישה בטוחה
אני הבטתי החוצה
יכולתי לראות את השלט, ונזכרתי מה אנחנו עושים כאן
תגובות