לקום בבוקר, להביט במראה
לשבור אותה במכה אחת
לנעול את הדלת
לא ללכת לעבוד, לא לבקש יום מחלה, לא להודיע לאף אחד
לנתק את הטלפון
לא לצאת מהבית
לא לאכול, לשתות בלי הפסקה
לעשן קופסת סיגריות אחת בשעה
לכתוב מילים חסרות הקשר
לא להתגלח או לגלח רק צד אחד של הפנים
לא להסתפר, לא לשלם חשבונות
להתבוסס בדם
לא לנקות את הלכלוך
לא להחליף בגדים
לא לקרוא עיתון
לא להוריד את המים באסלה
לשכב במיטה, להשתין על הסדינים
לא ליצור קשר עם אף אחד
לשכוח את אימא, את אבא, לא לחשוב על אחיותיי, אחייניתי, אחייני
לא להוריד את הכלבה לטיול
להניף את הסכין ולדמיין שהיא חותכת במקום הנכון
לנפץ את הבקבוקים שעל השידה
להעיף את מסך המחשב אל הרצפה
לקרוע את הספרים, לשרוף את התמונות שבאלבום
להכין את כל מה שצריך
לרגע בו המחשבות שלי יביסו את הצער והעצב של אחרים
זה הרגע בו התקוות יינטשו
ואהיה חופשי
אבל אני נשאר לעמוד ישר, יציב
לא מסוגל לתת לזה להשפיע עלי
וחושב לעצמי, מה אם מה ששומר עליי, הורג אותי
מחסל אותי לאט
כמו מבקש לומר לי
אני כאן אבל לא אניח לך
אני אלווה אותך בכל צעד, אתה לא תוכל לברוח ממני
אני אוודא שבכל יום בחייך, לא תשכח אותי
כן אני יודע
זו הבחורה שאהבתי, שהפילה אותי
אלה החיים שבחרתי או לא בחרתי, שקשרו אותי אל העמוד
והכו בי חזק, חזק
לקום בבוקר, להביט במראה
לרסק אותה
לנעול את הדלת
לא ללכת לעבוד, לא לבקש יום מחלה
לנתק את הטלפון
לא לצאת מהבית
להתבוסס בדם ובשתן שלי
לדמיין את עצמי רץ בלי הפסקה,
על החול, על המדרכה, עד שהגוף נפער
לא לתת למה ששומר עלי, לשבות אותי
