עם יד שעוברת על הפנים
והראש שנשען על השמשה
זה האוטובוס נוסע לאט
ואני פתאום מבחין בך
אולי זו לא את בכלל
אלא רק תהייה
את הלכת מקצה הרחוב
לא שמת לב לעולם סביב
יום אחד תתחיל מלחמה
יום אחד תיעצר כאן הדרך
ואני מנסה להיזכר
האם זו את שם
או רק דמיוני
ואת נמצאת בכל מקום
בכל פינת רחוב
מודעה בעיתון, או זיכרון חולף
מכל פינה, ראיתי אותך
ואת לא היית בשום מקום
ועם הסיגריה הראשונה
אני נזכר איך היינו בורחים
אל ימים קצרים
מאחורי הבניין הגדול
שאז נראה, כמו סוף העולם
ומה היתה אותה חצר?
היינו בורחים משם, לאן?
גם עכשיו אני מגיע לשם
את כבר לא
ואני נוסע באוטובוס שזוחל לאט
בין הרחובות הדרומיים
לא ידעתי לאן אני מגיע
לא ידעתי מה לחפש
ואלה שעלו, כבר נעלמו
ורק אותך אני מחפש
בין המון זועם להמון כואב
חשבתי כמה זמן חלף
מהשיר האחרון
ועד היום
האם את עוד בכלל שרה אותם,
את השירים שאז דקלמנו בזיופים
מכל פינת רחוב, מרפסת או בית קפה
את מופיעה
ואת בשום מקום
כמו געגוע שתמיד מחכה להתפוצץ
אולי זה המתאבד שבי
וזה נעלם ואז שוב מופיע
כמו אז, שעמדתי מולך ואת לא היית שם
כמו היום, שאני נוסע בעיר
יורד בתחנה הנכונה, והשאלות נטענות בתוכי
והנה את פה, והנה את כאן
והנה את, בשום מקום בעולם
