בסוף מה שיישאר
אלו רק השירים
כתובים על פני מסך לבן
אסופים בספרייה אחת
מילים ועוד מילים
שמתחברים למשפטים
בסוף מישהו יקרא אותם
יבקש ללמוד מהם איך נראות הפנים
מהי התחושה הקיימת מאחוריהם
בסוף מה שיישאר
אלו רק שירים עלובים
שאיש לא ידע להבין בזמן
ואיש לא יצליח להסביר מהם דבר
אני אתבונן מהצד
כמו צל בלתי נראה, לא אבקש שיראו אותי שוב
אשמע איך מדברים
אראה את המבטים
והם יקראו את השירים
יחפשו בהם משמעויות
אבל זה יהיה מאוחר מדי
הם לא יבינו, איך כל מילה מנסחת מחדש את הבדידות
הם לא ידעו שכל משפט מגדיר מחדש את משמעות ההחמצה
משוטט באופן אקראי בין החדרים
הכל תמיד נגמר בשירים
אני מוצא את חיי מפוזרים
בין משפטים סתומים לתחושות שאי אפשר להימנע מהן
מישהו כבר ימצא אותם בשיר
שהוא לא יבין
כן, בסוף כל מה שיישאר
אלו שירים עלובים
נמאס לי לכתוב כל יום
מכתבים שלעולם לא אשלח
המבט במראה הוא אותו מבט
הידיים עדיין נמצאות עמוק בכיסים
אני מכיר את השביל
ואיך נעלמים בתוכו
אני מבין היום
בסוף מה שיישאר ממני
זה שירים עלובים
כתובים על פני מסך לבן
אסופים בספרייה
הם יקראו אותם ולא יבינו
איך זה נגמר
במילים שמתחברות למילים והופכות למשפטים
וזה כל מה שנשאר בסוף
