יש שקט בחדר שנינו לא מצליחים להבחין מאיפה הגיע אלף תשובות פזורות צריך רק לחלק אותן לשאלות הנכונות ומה שהיה לנו, את אומרת משאיר אותנו ריקים מתוכן אי אפשר למלא הכול במשאלות מביט יש משהו בך שאני לא יכול לנצח אז נכנע מראש מחפש היגיון בתוך החוטים שנטווים ושום דבר לא נכון אלף שירים פזורים בכול מקום אי אפשר לחפש משמעות לכול דבר את אומרת, שאת היית רוצה לברוח מכאן יש שקט בחדר לא יכול להכיר אותך אולי עצובה אולי שמחה אני אף פעם לא יודע מה להחליט מחפש נייר ועט כמה פעמיים אפשר לכתוב אותו הדבר ולדעת ששום דבר לא יתרחש? בינינו אין מקום והזמן שמתעכב יחזור לאט יותר את אומרת, שזה משאיר לנו עוד מחשבות אני כבר לא יכול להרגיש דבר כותב משפט ועוד משפט והחדר נהיה קטן יותר אולי נתקרב אולי שוב נידחק אל אותה נקודה את אומרת אסור לתת לרגע הזה, להשאיר אותנו חסרי מנוחה אבל בחוץ יש משהו לא מוכר ובחדר זרות על פנייך, זרות על פניי אי אפשר לכתוב בלי לחפש משהו ממשי פיזרנו את עצמנו באלפי מקומות מרוסקים לרסיסים מה שנשאר זה לסמן בקווים לבנים את השוליים אחרי הכול, את שואלת מה נשאר? ועוד תשובה מחפשת שאלה הידיים מתקרבות הגוף עדיין כואב אי אפשר למלא הכול במשאלות גם למציאות יש מקום אני לא מצליח להבחין בשום שינוי כותב משפט ועוד אחד ופתאום, זה נהיה שיר ככה את אומרת עד שאני מחליט לא לקחת את זה יותר רחוק ממך פתאום את מעירה אותי החדר הקטן הופך לאוטוסטרדה ואת רוצה לעלות עליה אני מביט בך מרחוק יש בך משהו שלא נותן לי לנצח אז נכנע.