את יודעת איך זה להרגיש שמנה,כשבעצם את רזה יותר מכולן..

את מכירה את התחושה ואין בפי לתאר ולומר לך אותה בכלל,את חושבת שכיף לי להיות מחוברת סביב עצמי למכשירים כל היום?ומליון רופאים שמסתובבים וחוקרים,שבקושי מאמינים-אז בודקים בתוך תוכי  בדיוק בכל אותן הנקודות הרגישות,לבדוק האם באמת אכלתי...

נכון,אז האוכל פתאום נעלם לפח הקרוב מהמגש הירוק שגורם לי לבחילה,וכל סעודה פתאום הופכת לאתגר,ואני מרגישה ממש גיבורה,כמה אני נמצאת באינטרנט בכל אותן פורומים של הפרעות אכילה,

כל הניסיונות להסתיר אותם עלו בתוהו,כולם סביבי מרגישים גם אם הם אינם ערים למציאות הזאת.

את יודעת מזה כשאמא שלך,האישה שאת הכי אוהבת בעולם,צריכה להיות לך לשוטר..!!

צריכה לגרום לך לאכול כדי ששבת נעשה סביב שולחן שבת מאורגן ולא שוב מול שתי פמוטים מאולתרים בבית חולים מעופש שמעלה אבק כמה שרק ינסו לצחצח אותו...

כמה שכולם צודקים-שזה פשוט רק שני קילו להוריד,זה אף פעם לא נגמר ככה,

הקור שחודר לעצמות גם כשכל כך חם,וזה שאני מסתכלת על כל גוף של בחורה שנייה ברחוב מודדת בשקיקה את גזרתה, מותחת ביקורת כמעט על כל מי שאפשר.. והעולם סביבי מסתובב, ואני לא מבינה שזה בעצם רק אני והראש שלי שכבר מזמן לא חושב.. ושהעולם פשוט עומד...

לקח לי הרבה זמן להבין שאני בוחרת אם לשתוק לעצמי, כי גם כשאהיה ערנית למצב,

תמיד אמצא את עצמי ישנה...

את שומעת?? גם אני שומעת עד לפה את הבטן שלי מקרקרת, כל כך כואב במקום כל כך רגיש, ואני לא נותנת לה, את ראית פעם אמא כל כך רעה שלא נותנת לילד שלה את המזון הבסיסי וכל אותם הצרכים החיוניים להתפתחות תקינה?, ראית אמא אוהבת שמנסה להרוס את הבן שלה?

כי אני לא ראיתי... אז במה היא נבדלת מאיתנו..

את יודעת שהוא מודד כל מיליגרם, כל גיד שלא ניפרם כי הרסתי את הגוף שלי כבר מזמן,

את יודעת שאני כבר בקושי יכולה לעמוד, פיזית ובעיקר נפשית, מול עצמי בראי..ושכל מילה קטנה של אנשים סביבי חותכת בבשרי גם אם זה נראה שאני לא בדיוק שמה על מה שאחרים אומרים,

הכל מחלחל ומחלחל, גורם לי לרצות להתפקח על עצמי, גורם לי לרצות להחלים..

מודד התזונה כבר מזמן הפך להיות החבר הכי טוב שלי, וכל אוכל במסעדה כבר מזמן הפך להיות 'שאריות' בשבילי...

אף אחד לא יכול להבטיח לי דבר, מלבד עצמי..

כי רק אני יודעת מה באמת מתחולל בתוך נימי נפשי, ואותה בדידות שעשתה לה קן בירכתי ליבי,

אותה בדידות שעודדתי וטיפחתי במו ידיי-חודשים על גבי חודשים,

אותה בדידות עשתה לה כנפיים ועפה למקום אחר שמאפשר את קיומה..