רעש חבטה מהדהד נשמע..וראשה הוטח שוב בקיר...

ידייה קשורות בחוטי טיל עדינים,מתהדקים עוד ועוד סביב פרקי ידיה הצנומות,

"איייי" היא פולטת חרישית,כמעט שכבר לא יכולה להגיב,וסיגריה מתכבה שוב במורד צווארה העדין.

היא שומעת אותו מסתובב בחדר סביבה בצעדים רעבים,

והיא כבר כמעט שלא יכולה להגיב,עיניה נפתחות לכדי סדק קטן שאותו לא תוכל שוב להגדיל..

הוא מתקרב ומושיט את ידו לאחוריי גבה,לוקח את ידה כמעט בעדינות ומוריד טבעת נישואים פשוטה,

הוא לוחש לה בשקט את כל אותם הדברים היפים שנהג ללחוש בעבר...

לוחש בשקט ומהדק את אחיזתו בחוטי התיל סביב פרקי ידה.

לרגע חשבה שהוא משחרר,אולי  רק קצת.אולי רק לרגע,

אבל משנפלה לתהום החשיכה ועינייה נסגרו מרוב הכאב שפילח את כל צידי גופה הבינה-

שזהו אותו הגבר שתמיד אהבה, הגבר שמכאיב לה כל כך.