אני נכנסתי לאחר הפרידה שלעולם לא תשכח. הפרידה שיחד איתה הלכה האהבה עלתה לשמיים יחד עם נשמתך וחלק מלבי אשר נשבר. קירות ביתך הדוממים שפעם היו מלאים בחום ואהבה היום הם כבר ריקים אך לא לגמרי. נשאר בהם הזכרון של מה שהיה פעם בין כתלי ביתך אפשר רק להרגיש את החותם הטבוע כל כך הרבה נשאר כל כך הרבה זכרונות חלומות. אך החלומות חולפים עם הרוח כמו החלום שהיה מבעד לחלוני. מבעד לחלון שבו נשמתי את התקווה התקווה האחרונה שאולי משהו יקרה... שנס יקרה... כל ביתך עשוי זכרונות, חלומות כשניזכר או נחלום הכל יהיה כואב פחות אך כשיגמרו הכל יהיה כואב ואף יותר. ופצע חדש ישאיר צלקת שאף היא כואבת ואף היא מלאה זכרונות וחלומות. אך הפצע שהשארת הפצע שנשאר פתוח בלי רצון להיסגר בלי רצון לא מבחינתי ובטח שלא מבחינתך... הפצע שגם בלי שיגעו בו הוא כואב אבל כשיגעו בו ואף ירחיבו אותו הוא יכאב אף יותר. כשאני עומדת מול חלון ביתך אני מרגישה את משב הרוח אשר שולח לי את אהבתך וחומך את רוח נשמתך... אני רואה את האור שהיה בעינייך רואה אותו ורוצה לשמרו. רוצה לשמור לו מקום בלב... אנא המשיכי לשלוח לי את אהבתך אותה האהבה שהענקת לי פעם אותה אהבה ללא מלים... והאהבה תהיה כעין משחה אשר תפחית את כאבי, אך הפצע ישאר הפצע עוד יכאב...