דימעה, ועוד דימעה, ועוד דימעה. יצרו שלולית על הנייר שמישהו כבר ידפוק על דלת ליבי ויציל את נשמתי... ביחד איתם. זעקה, אך אין עונה, העיניים מביטות במבט כאב קרוע.. וסופרות שנים שעוברות. והתקווה האחרונה קרוב ה' לנשברי לב, מונחת שם גבוה... אך נעלמת... דימעה ועוד דימעה, שולחת אליהם. רק שמלאך חנה סביבם.. יחזיר אותם, ואותי... מהמציאות אל עולם לבן... אולי שמעתי דפיקה חרישית, אך היא נפסקה... מעוד ייסורים באים כהתחלה , או אולי בכלל... כסוף. דימעה, ועוד דימעה, ועוד אחת... רק לא לבכות.