התפכחותי-

הוֹבִילָה  אוֹתִי

 לִמְקוֹמוֹת נִסְתָּרִים

 אפורים

בהם לֹא רָצִיתִי לגעת

רָצִיתִי לְשׁוּב לִהְיוֹת

חסרת דעת

ההבנה המטלטלת

כמעט מחשמלת

 כִּי לְעוֹלָם התמיהה

איך דָּבָר לֹא ישוּב

לִהְיוֹת כשֶׁהָיָה

ואף אִם יִהְיֶה מָתוֹק יותר

עָמֹק יוֹתֵר

 יָרֹק יוֹתֵר

 בְּקָצֵהוּ יַחֲזִיק

שֵׁד נִסְתָּר ומעיק

שיזכִּיר בזדון

כְּמוֹ דָּבֵק בחזון

בלי סָפֵק ותמיהה

כִּי מָה שֶׁהָיָה כְּבָר היה

לֹא יִהְיֶה לֹא יָשׁוּב

ויחזור שׁוּב וְשׁוּב שׁוּב וְשׁוּב..

.כְּמוֹ תִּקְתּוּק מְשַׁגֵּעַ

מְכַשֵּׁף וּפוֹגֵעַ

וְעוֹצֵר  ומזכִּיר

וְחוֹזֵר וּמַבְהִיר

כִּי דָּבָר לֹא יָשׁוּב

 לְאָן פָּנַי? אַיֵּה אֲנִי?

 כָּךְ גּוֹזֵל אֶת זְמַנִּי . ..כָּךְ גּוֹזֵל אֶת זְמַנִּי...

התפכחותי -

הרימָה אוֹתִי

שאביט מִבַּעַד לַשֵּׁד הַקָּטָן

 וְאֶרְאֶה עוֹלָם שָׁקוּף וְאֵיתָן

 מְלֵא הַתְחָלוֹת