כל יום אני לומד
לשחרר את נשימתי
מבין הסורגים
שנוצרו מאין
כל יום אני לומד
לצאת אל החופשי
ולגלות שם
מרחבים נסתרים
אני יודע
זו הגאולה האמיתית
של חיי
המחשבות, התקוות
כמו בחבילה של קלפים
הם מתערבבות
ההימור גדל, המנצח יוצא עם חפיסת שטרות
ונשימתי משתחררת
אל מעבר לחלונות הפלדה
שם היא מגלה את אומנות הדמיון
את גאוות הצדק
את שמחת האהבה
כל יום אני לומד
לשחרר את נשימתי מתוכי
אני לא צריך את הקולות והתרועות
לא את המילים שלא ישנו דבר במשפט
כמו צייד שיוצא באמצע הלילה אחרי הטרף
וחוזר בבוקר, בלי להתבייש
שהטרף מלווה אותו
לעיתים ההפסד הוא מתוק והניצחון הוא מר
לעיתים הנשמה מגלה את פנייה רק בחשכה
בזמן שהיד רועדת והגוף שוקע
אני לומד אז את תבונת הגאולה
איך הקירות לא יוכלו לי
איך מבטי האנשים לא יבריחו אותי
והכלא מזמן ננטש
כל יום אני לומד
אני אהיה אדון לגורלי, אדון לנשמתי
אם רק אתן לה להשתחרר לחופשי
