מי זוכר עכשיו
את הלילות הארוכים
איך היינו יושבים על הגג
ומביטים על הירח
שהתעקש לא ליפול בשבילנו
מי זוכר את זה
בזמן שאנחנו נוסעים בדהרה
יורדים אל העמק
כשברדיו מנגנים את הנהר
מי זוכר עכשיו
את המועדונים העמוסים, ואת שנינו רוקדים
איך היינו חוזרים בחזרה, שיכורים
שרים בקולי קולות, ואת השכנים מביטים בנו
מי זוכר את זה
בזמן שאנחנו חוצים את העמק
והרכב צורח במקומנו
מי זוכר
אותי יורד על הברכיים, ואותך בוכה
את ההורים המאושרים,
ואותנו, רוקדים ממשיכים לרקוד
גם אחרי שכל האורחים הלכו
מי זוכר את זה
ששנינו מביטים בעמק הנעלם
בזמן שהרכב לוקח פניות חדות מדי
מי זוכר עכשיו
איך חזרנו הביתה, והרמתי אותך על הידיים
היה נדמה לנו שהעולם שלנו, לרגע אחד
היה נדמה לנו, ששום דבר לא יכול לקלקל לנו לעולם
שום זיכרון לא יהפוך לקללה, שום געגוע לא ייעלם
מי זוכר את זה
בזמן שאנחנו נוסעים מהר
רואים את העמק מאחורינו
לא שמים לב, מה בא מולנו
מי זוכר
איך ישבנו, כל הלילות
בנינו חלומות מכלום
את רצית ילדים וכלבים שירצו סביב
אני רציתי לעבוד, שיהיה לך טוב
ובבוקר, היינו מתעוררים זרוקים על המיטה
נותנים לימים לחלוף
מאמינים שהם יחכו לנו, כאשר נגיע אליהם
מי זוכר עכשיו
איך היינו יוצאים בלילות, לטיולים ארוכים ברחובות
כמו שניים, שאין להם סיבה לחזור
כמו שניים, שאין להם לאן לחזור
מי זוכר עכשיו, את הדרך חזרה הביתה
מי זוכר את זה
בזמן שהרכב נע בין השוליים לנתיב
משאיר את העמק, רחוק מאחור
וברדיו, הנהר נגמר ועברו לפרסומות
אני יכול לשמוע אותך בוכה
את יכולה לשמוע, איך השיר נכתב בתוכי
מי זוכר עכשיו, שפעם ידענו
לעמוד אחת מול השני, להחזיק ידיים חזק ולא לאבד
מי זוכר את זה?
