בית.
בין כהה ושחור, דומם וטהור נוטעת תכלת משלי.
אחרי שבילים אחרי תקוות
מעבר להרי התום, האהבות.
בינות ייאוש לחלומות
לרמיזות, להשתנות.
אינספור דרכים אל המקום.
אל התכלת שבחלום.
דרכים כהות מלאות בדיה
ושביל אחד להוויה.
ביצה מלאה בתנינים
שאגת אריות, יללות תנים.
בין הצללים קיים הצליל
צחוק של אור, ילדים של גיל.
שתי בריאות מלאות בטוב
קצת רחוק, מאוד קרוב.
אחרי שבילים, מלאה תקווה
מלאה בתום, ואהבה.
ייאוש חולף, וחלומות
לגילויים, להתעלות.
בשביל אחד אל המקום
בהתגשמות התכלת, החלום.
דרכים תכולות ללא בדיה
נוטעים יתד בהוויה.
