שמענו את השירים
ראינו את המראות
שהיינו צריכים, חתמנו על עצומות
ובימי שבת אפילו צעדנו ברחובות
באמת חשבנו שנשנה את העולם
אבל הגלים הגיעו אל החוף
והבוקר בא שלא היינו מוכנים
כמו כדורים בחשיכה
את ישבת בחדר
קראת את הכותרות, רצית לצעוק
אני כיביתי את הרדיו
לא רציתי לדעת, מה קורה בצד השני של העיר
רצינו לשנות את העולם
אבל מי שכותב את הספרים
הוא מי שמוחק את המציאות
מבטל את היום ומקדש את המחר
הנה אנחנו, ישנים באותה מיטה
כותבים על אותו שולחן
אבל שום מילה לא משתנה
והמציאות, היא עדיין נשארת על אותה מסילה
מחכה שנחליט
מה יהיה כתוב על השלטים
אנחנו עוד לומדים את הזמן ואת הקצב
איך מתנהלים הדברים בלי שנרגיש
חותמים על עצומות
כותבים סיפורים
אבל אנחנו אף פעם לא הגיבורים
לא משנים את תנועת הזמן, לא מקצרים את המרחק
הקצה תמיד נשאר, באותו מקום באותו הזמן
את שומעת את השירים
את מכירה את הטון
אני אוחז בידייך
מוכן ללוות אותך אל המקום
ממנו נוכל לראות
איך העולם נפרד מאיתנו
לא נשנה בו דבר, לא נפליג ממנו הרחק
הוא תמיד יישאר ברקע
יש מי שצודק
יש מי שלא מבין
עכשיו זה הזמן שלנו, את אומרת
ואני מביט על השעון
עוד מעט לילה
הבוקר שוב יבוא
יאסוף אותנו אליו
שוב נפליג רחוק, אבל לא נתרחק מהעולם
יש מי שכותב את הסיפורים
בוחר את הגיבורים, ממקם אותם בעלילה
ויש אותנו
רעבים אך לא יודעים
מתי זמן הארוחה
