מַחְלִיק
בְּכַּפּךָ הַגדוֹלָה
כֹּל קִימוּר רֶגֶֹש
מוֹצֵא בִּי נִסְתַּרוֹת
לה'.
בְּכַּפּךָ הַגדוֹלָה
כֹּל קִימוּר רֶגֶֹש
מוֹצֵא בִּי נִסְתַּרוֹת
לה'.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הסוף עושה עוול לשורות הנפלאות מעליו ("לא אשיב יום בשקר מעשה", "הינומה מפוכחת", כמה יפה!). "בתוך כל שאר ישראל" זו שורה צורמת מעט לטעמי, אולי בגלל שזה ביטוי שגור, לעוס. ושתי השורות האחרונות חסרות את העוצמה בה התחלת. [ליצירה]
- [ליצירה] תחושות מוכרות, מילים נוטפות כנות ואמת. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר, בדיוק במינון הנכון [ליצירה]
- [ליצירה] אבל גם את התחמקת ממבט באותה מידה?.. בכולופן, מזדהה מאוד עם התחושה. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) [ליצירה]
- [ליצירה] רק אני נזכרתי במקרה בקיבוץ שומרת? שי, אפילו לא בצחוק. [ליצירה]
- [ליצירה] ורק בי, הצינית, עולה הציטוט: "מוסיף דעת מוסיף מכאוב"..? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון, אבל הסוף לא ברור לי- האם אלוקים אינו נע? אינו פונה אלינו? [ליצירה]
- [ליצירה] זורם ומקסים, עד לבית האחרון שחוטא בהיותו צפוי מדי, מתבקש מדי, לעוס מדי ("עם הנצח לא מפחד.."), והורס את הטעם הטוב בפה המקריא. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, מקסים! כ"כ מתנגן, כ"כ נעימות לי בפה המילים האלו, בסדר הזה [ליצירה]
