מדוע הגורל כל כך צפוי
מדוע פעם אחר פעם
אני נוחלת אכזבה.
בולעת את הכאב
בדממה מייסרת
מניחה לזמן
לעשות את שלו
ולאחות את הצלקת.
הזמן "מעביר את הכאב"
זו אולי הדעה הרווחת
ההגיונית
שקל להשמיע אותה
אך כל כך קשה ליישמה.
לזמן יש יתרון עלינו
מחוג קטנטן
אמנם קטן
ותפקידו להעביר שעות במשך יממה
לזחול בעצלתיים
ושוב
שנה חלפה
אז איך אפשר לעכל את הכאב
בעוד הזמן לא עוצר
רק מאיץ את קצב
רק מגביר את תקתוק השעונים
ושוב
עוד יממה חלפה
ופעימות הלב
ומחוגי הכאב
עדיין
מהדהדים
בחוזקה.
כי הזמן מהו?
רצף של שניות,דקות ושעות
שבסופם
מונח בגאון
פרק מיוחד בחיינו.
