מתתי היום, כולכם כאן רואים,

כיצד נאספים רגבי אדמה ומכסים,

את גופי הדומם כסלע לבן,

ומביטים אל אתי החפירה המעלים חול כעשן.

חלקכם אהבוני וחלקכם כיבדוני,

חלקכם  באו כי לא היה נעים,

חלקכם כאן כדי שיבואו גם אליהם,

וחלקכם, אף באו כי אין דבר אחר מעניין.

חלקכם עצובים ודומעים,

חלקכם בתוכם קצת שמחים,

חלקכם מחלקי וחלקכם מצרתי,

חלקכם מוקירי זכרי ,

וחלקכם מתנגדי מורשתי.

ידידי ורעי ,אהובי ושונאי,

אני חייתי כבר את חיי,

כפי ראות עיניכם –

מת אנוכי ! ושוב אינני מתהלך בינותכם.

אך, אנא קבלו קריאתי האחרונה,

מתוך קבר חשוך, מחניק ומתולע,

אנא, אל תעשו לוויתי כעוד חגיגה עצובה ופתטית של אבל ודמעות,

סופדי הספדים מטופשים ובוכים, מר להם- כאותן המקוננות,

ריקדו! אני אומר לכם, ריקדו, שירו וספרו בדיחות!

החיים אולי עצובים לכם , אך לא לוויתי היא הזמן לבכות,

חשבו גם עלי, חבורת נרקיסים, שהרי בשלי נאספתם כולכם כאן לבלות,

ואני -כבר מת אני! וכבר לא תהיינה לי שום בעיות.