מעלית
איך שהוא, תמיד הם מוצאים את הנקודות האלה. החורים השחורים האלה, כאילו הם מכשפים אותם, או משהו. הם בוחרים איזה אובייקט, ולא מסרים את ענייהם, עד שהם שומעים את הצלצול של המעלית, המבשרת להם את הקומה הרצייה. זה מה שאנשים עושים במעלית. לא נעים להם לנעוץ מבטים, אז הם ננעצים על משהו אחר, נו טוב. אבל אני ננעץ עליהם, אני מסתכל על כל אחד ואחת מהם. נו, מישהו חייב להסתכל, לא. אני מת לדעת על מה הם חושבים. הם בטח חושבים על....,נראה שאינם חושבים על כלום. זה אחד הרגעים, שלא חושבים על שום דבר. חוץ מדבר אחד, שתפתח כבר הדלת הזאת.
"תגיד לי אתה מכיר את האזור פה?". שאלה אותי בחורה. ובאותה שנייה כל הראשים קמים, ומסתכלים על המדבר והמקשיב.
"אפשר להגיד, קצת",השבתי לה.
"יופי. אני צריכה להגיע לבניין האופרה, זה באזור פה נכון?" שאלה.
"מה יש לעשות באופרה ביום?". התפרץ איזה גבר מעונב, עם תיק ג'יימס בונד.
"מה שעושים בלילה".עניתי לו.
"מצחיק", הוא ענה לי. והסתכל על הגברת בחיוך ערמומי, ממתין הוא לקבל תשובה יותר ראויה.
"אני לא צריכה להגיע לבניין, אני צריכה להגיע לרחוב שלו".ענתה לו הגברת, בחצי חיוך, שכן משתמע לשתי פנים. החזירה היא את מבטה לנקודה השחורה,והגניבה לי חיוך.
"אז לא אמרתה לי איפה זה?". אמרה לאחר מספר שניות.
ואז עוד איזה יורד אחר, שהיה במעלית, ונמאס לו לשתוק כמו דג, בעוד מדברים לידו, אמר לה ."אני חושב שאת צריכה לקחת אוטובוס, או מונית, כי זה באמת הליכה ארוכה קצת".
"זה בסדר, אין לי בעיה ללכת".ענתה הבחורה.
"חם, חם היום". זרק שוב לאוויר האיש המעונב. כמנסה לחזור לזירה, ואו לתת לבחורה רמז דק מין העבה, שיש לו בחניון אוטו מהשנתון המתקרב.
"זה ממש פה, מרחק של גג חמש דקות הליכה מכאן".אמרתי, ועשיתי קצת סדר בעניינים.
"איזה חמש דקות", אמר בזלזול האיש הלא מעונב.
"זה הליכה של רבע שעה".
"טוב חברה, זה בסדר" אמרה הבחורה.
"זה לא בסדר, אולי תיקחי מונית. באמת, את תתייבשי חם, חם היום". שוב חזר על דבריו האיש המעונב, הוציא מפתחות מכיסו, הרעיש קלות, ותחב אותם חזרה.
"תגידו אתם גרים פה או עובדים פה?", שאלתי לשתי האדונים.
"עובדים".ענו הם במקהלה.
"אז הוא בטח גר פה, הוא יודע מה הוא אומר". השלימה הבחורה את דבריי, רק בגוף אחר.
ואז נשמע הצליל המיוחל, ואני יוצא החוצה.
"אתה הולך לכיוון?". שאלה הבחורה. בעודה יוצאת מהמעלית.
"כן" עניתי לה.
.
תגובות