ככל שאתה מתרחק
קשה יותר להרפות
יותר מדי מחשבות
אנשים מסתובבים כסהרורים
החדר מתהפך כמטורף
כלואה בין כתליו
בראש מתפוצץ
תחבושות ספוגות דם
מפצע פתוח שעוד לא הגליד
צלקות בכל מקום
קירות צבועים בדמי
רצפה מתעקמת ברעד
זולגת מבעד החלון
אתה מרים ראש
מחייך ולא שם
לא מודע לפארנויה שהפלת עלי
כבר לא אומר מילים
רק עומד מטושטש וכפול
לא קיים באמת
אשליה מאחורי קיר מתפורר
מתרסק כמוני לפיסות של אבק
עובר דרך רצפה מתנצנצת
כמו תמיד מחכה
עד שאתפקח ואזעק
שטופת זיעה ומלאת אימה
אוחזת בשרידייך.
