אני יושב בסלון של הבית
איפה שפעם
היו מונחים חיינו
בסדר שרק אנחנו ידענו למצוא
למצוא בו את האוצרות והסודות
ועכשיו, אני מנסה להיזכר
איך ההבטחות של הלילה
הפכו לשקרים בבוקר
איך פעם
התמונות היו הופכות מוחשיות
והיום, המסגרות נשברו
ואני מנסה
לא לדרוך על הזכוכיות
דהרנו כל הלילה
ברחובות הנטושים
שכבנו ליד הנהר
לראות אם הוא
לוקח אותנו
לאן שלוקחים אותנו
הדרכים היבשות
את חיבקת אותי חזק
מכאבים, וזיכרונות רעים
אנחנו שמענו את עצמנו שרים
וברקע, הכוכבים הסתדרו
כמו קהל במושבים
ועכשיו, אני מהרהר
איך הזיכרונות של אתמול
משאירים בי חתכים היום
איך החלומות שלנו
התפצלו
ועכשיו הם עומדים אלו מול אלו
אני לא מנסה להסתתר
אני לא מבקש להיעלם
מכבה את האור
לראות
אם אני מצליח עדיין
לזהות את פנייך בחשכה
לגלות, את מקומות המפלט
שומע את המנגינה
שליוותה אותנו
במשך כל הזמן,
שהיינו יוצאים מן המסגרת
היא עדיין מהדהדת
גם אחרי שהלהקה, הפסיקה לנגן
אני מנסה להבין
איך התחושות שהיו לנו אתמול
הפכו היום לשלשלות
איך הרוח שהיתה בנו
עזבה אותנו, במורד הדרך
נשארנו לבד, ולא ידענו
לאן ללכת
