ושוב אני נסגר
ננעלים השערים
כול זיכרון שצף
כמו מבקש לקחת משהו
ומשאיר אחריו
יותר לכלוך
מאשר זמן
מביט בשעון
כמה עוד נותר לי
לפני שהכול יישכח?
אני אוהב נסיעות ארוכות
בכבישים מהירים
אמצע הלילה
מה אספתי מכול מקום
לאן הגעתי, אחרי הסיבוב שנגמר?
מילים שכתבתי, הפכו אותי
לפרק אחד מסיפור
אני לא יודע מה סופו
לא רוצה להתגלות
בזמן שנגמר, אני תמיד
מוותר
חלומות וציפיות
נשארו כתובים
עד שלא יכולתי לקחת שום דבר
שוב אני נסגר בתוך עצמי
כול מי שבא
עובר והולך
מאפרה מלאה סיגריות, כוסות ריקים
מעביר את הלילות
כדי לצלוח את הימים
הסבלנות בסוף
נזרקת
ואני שוב מחפש
בין מילים שמחפשות הסבר
לתגובות, שמבטאות שתיקה
אני שוב נכנע
כמו ילד קטן
לזמן שחולף
ובינתיים, לא נשאר הרבה
מביט מהבית
על אנשים שחולפים
חשבתי פעם שאין סיכוי
היום אני יודע, שגם הם משתנים
אבל מה הם ישאירו, אחרי שכול סיבוב
יביא עמו את המנצח שלו?
נבלע בין חלומות שצפים על פני ימים
אל תוך לילות, שאין בהם ממש
ומה אמרתי שלא נשמע כמו קלישאה
של סיפור אשר נגמר?
אהבתי גם את הזמן, עד שהוא חלף
מה נשאר לי מכול זה?
הייתי רוצה לקחת את מה שרציתי להיות
אבל ככול שהזמן חולף
אני מבין שמה שאני, זה כול מה שאהיה
גם אם בחלומות, יש דמות אחרת
שמנצחת את הסיבוב
