זה סוף ינואר באמצע הלילה את מחזיקה את הידיים בכיסים של המעיל ואני נשען על הקיר אם נשתוק לרגע נוכל להקשיב, למנגינה מבית השכן אני רוצה לשמור את הרגע כמו תמונה למזכרת ואת מביטה בי זה יכול להיעלם ברגע להיעצר כאן או אחר כך בפעם הראשונה שהבטנו לא ידענו אם להמשיך הלאה את נראית לי הרבה יותר מבוגרת אבודה בתוך אנשים שרצים ואני הייתי קודר באמצע הלילה אין מה לומר אין על מה להגיב אני מוכן לסלוח על הכול ואת מבקשת שלא אפרש את השתיקות כמו חלומות בסוף הלילה ואני מתקרב אולי להישען עלייך צוחק בקול אבל לא מראה לך את זה יכולתי ליפול, להתאבד או להיעלם סוף ינואר אמצע הלילה רחוב תל אביבי שקט שכנים יורדים עם הכלב אם לא נדבר, הוא לא יתקרב אני מוריד את המעיל טיפות גשם מתחילות לטפטף אי אפשר לברוח את אומרת ושוב שותקת מתחבאים בתוך סימני שאלה נעצרים לפני שבאה המכה ואני רוצה להיות איתך לנצח גם שהנצח, לא קיים יותר יש במבט שלך סימנים שאני יכול להכיר את לא מבקשת דבר ואני נוגע בך בקלות כמו מגע שלא תשאירי אצלך אי אפשר להחביא הכול זה סוף ינואר אמצע הלילה תל אביב רק אנחנו ברחוב, מתלבטים אם להיעלם פנייך מציגות לי משהו אחר ואני שותק.