והם דחו
הלכתי לבית המות!
צעקתי בין השורות,
אף אחד לא מהר אלי:
כולם היו ערים
והסתכלו בי.
היו ננוחים ונהנו מן המוות.
איזו תלבושת אחידה
היתה לכולם,
איזו חזות חלקה.
אין קמט.
לא שאלו לשלומי,
לעגו לי בסתר.
לא רצו לפנות מקום.
מנהג שנשתרש בהם בעבר
הצעתי להם כסות, כסף,
ספרתי להם על שמים, אביב, אהבה,
והם דחו.
