לכבוד חג הפורים הממשמש ובא, מן הראוי להביא לפניכם מספר שאלות הלכתיות, אשר תשובתן בצידן. השאלות הופנו לרב הגאון, רבי נתן עינו-בכוס, והוא ענה עליהן כיד ה' הטובה עליו. (המקורות כולם נכונים! ההקשרים קצת פחות...)
שאלה: כאשר אני מכניס כפית לתוך כוס תה חם, הרי היא נראית כאילו נשברה. האם יש בכך מראית עין של מלאכת סותר בשבת?
תשובה: אכן יש בעיה בעשית מלאכה זו, אם כי לאו דוקא בשבת.
הנה ידועה מימרת חז"ל "המשבר כלים בחמתו הרי הוא כעובד ע"ז". וממילא אם שברת כלי בתוך משקה חם- הרי זה ביהרג ובל יעבור. ואף אם תאמר שאין זה אלא למראית עין, הנה כלל נקוט בידינו- "כל מה שאסרו חכמים במראית עין, אפילו בחדרי חדרים אסור". ולכן הרוצה להניח כפית בתוך משקה חם, צריך לחכות תחילה שיתקרר ולא תהיה היד סולדת בו. במשקה קר ניתן להקל. והמחמיר תבוא עליו ברכת טוב.
שאלה: כאשר יורד גשם משמים- האם אין בכך הוצאה מרשות לרשות? (שהרי השמים הם רשות היחיד, ובארץ ישנה כרמלית, ורשות הרבים!)
תשובה: הנה איסור הוצאה מרשות לרשות, הוא דיקא כאשר ישנה עקירה מרשות אחת, והנחה ברשות אחרת. וזה גופא היה חטאו של אחשורוש, דכתיב "והנחה למדינות עשה". בנידון דידן אין חשש, מפני שלא נעשתה עקירה והנחה. אולם כאן מצאתי לי מקום להתגדר ולהזהיר, לבל יושיט אף איש ישראל את ידו אל טיפות הגשם בשבת, מפני שבכך הוא גורם להנחה של טיפות הגשם! (ועין בזה במשנה קמא דשבת) ועל זה נחתם גזר דינם של דור המבול, כפי דאיתא בחז"ל: "דור המבול- לא נחתם דינם אלא על שפשטו ידיהם...". ומכאן יוצא לשיטתי, שגם בעקירה מגוש קטיף לא נעשתה שום עבירה, מפני שעדין לא נעשתה הנחה... והמחמיר תבוא עליו ברכת טוב.
שאלה: כשאני שואל את הרב שלי שאלות של "למה?" כדי להבין את טעמן של המצוות, עונה לי הרב "ככה!". האם כך ראוי לרב בישראל לענות לתלמידיו? האם אסור לשאול "למה"?
תשובה: בודאי שאסור! והלא על זה צווח המשורר בתהילים "למה- יאמרו הגוים!!" ו"אשרי העם שככה לו"!! ובשעת הדחק, היכא דאי אפשר- ישאל בשינוי, כפי שמצינו
באלקנה אבי שמואל (בפרק קמא דשמואל א'), דכתיב: חנה למֶה תבכי ולמֶה לא תאכלי ולמֶה ירע לבבך". והמחמיר תבוא עליו ברכת טוב.
שאלה: במהלך ריב עם שכני לבנין, רגמנו אותו כל המשפחה באתרוגינו. האם נהגנו כשורה?
תשובה: בהחלט. ידועה מימרת חז"ל : "אהבה מקלקלת את השורה". ועל כן הודיעונו חכמינו מעלת התשובה מחטא זה, כדאיתא בגמרא: "השב מאהבה- זדונות נהפכים לו לזכויות". והנה רגימה באתרוגים מנהג עתיק יומין היא, כמובא בשלהי סוכה, ומצוה גדולה יש בה כפי שלימדנו רבי יוחנן: "נוח לו לאדם ש... ילבין פני חברו ברבים". והמחמיר תבוא עליו ברכת טוב. וכאן איתי מקום להורות, דבשנת שמיטה יש לאסוף לאחר מכן את האתרוגים, ולהניח אותם במקום מכובד, לבל נחטא בביזוי פירות שביעית חלילה.
תגובות