כשאמרתי לך שאני כותבת. אמרת: "כן, כל אחד יכול לכתוב כמה מילים ויצא לו שיר. בד"כ אפילו יפה"
אבל כשהושבתי אותך, ליד שולחן, עם דף לבן חלק מולך, ועט נובע בידך, והחלת לכתוב מילים. שיר. בנסיון להביע רגשותייך. המשכתי להסתכל עלייך ארוכות.
כותבת
מוחקת
מקשקשת בצד
לא מצליחה להביע
רגשות
דרך כתיבה
ויתרת.
הושבת אותי לידך. סיפרת לי על כל שעובר עלייך. עוד נשארו לנו שעות רבות. החלתי לכתוב. סיימתי לכתוב. שיר
ואת קוראת
מזילה דמעה
עינייך מתנפחות
הרצפה נרטבת
ואת משקה
בשנת שמיטה
את מרימה ראשך מן הנייר הרטוׁב. מחייכת ואומרת, כמעט ללא קול:
תודה!
ואני מחייכת. יודעת שדיברת אמת. מחבקת אותך. ואומרת
".בשבילך. שמרי אותו קרוב אלייך"
ואני יודעת שקיבלתי חברה אמיתית חדשה.
זה כל מה שרציתי אי פעם.
