העמידה אל מול הכותל
זועקת לי לכאוב
צועקת לי לכתוב
על הקטנות שבי
על הפשטות שלי
ועל הדיבור העיקש, הבטוח
מול הכותל שלך.
ילדה אבודה
-
לפעמים המילים מסדרות לי את המחשבות, מתייקות אותם, וממסגרות, כדי שלא יאכלו אותי מבפנים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו. תמיד טוב למצוא מקלט, בחיבוק גדול, אוהב.... יומעולה ושופע אור [ליצירה]
- [ליצירה] השאלה הגדולה היא- למה לא למות, או למה למות? וזה הבדל גדול מאוד... הם לא תו מהסיבה הפשוטה שזה הדבר היחיד שעוד נשאר להם. תודה! אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה "זה לא אני זה רק הנוף שזז..." אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לשניכם... אפשר סופגניות במקום לביבות?! בבקשה??? ילדה אבדה, ועכשיו היא שבה (כמעט לגמרי) ואפילו מחייכת! (זה שיא...באמת..) תודה על ברכת הדרך... נשאר לי רק תפילת הדרך... להודות לריבון העולמים על שובי לארץ המציאות... תודה... [ליצירה]
- [ליצירה] ... [ליצירה]
- [ליצירה] יעלי- תודה... שימחתותי! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי.. כ"כ אמיתי ונכון... כ"כ אני... [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, איך התגעגעתי לשירים..(ולצורה בכללי..) החרוזים בכוונה מחולקים בצורה כזאת? "רוח ערב שקטה מלטפת פנים אוספת. מלקטת את כל השברים ונועלת היטב בתוך קופסת הלב" אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... אהבתי! [ליצירה]
