העמידה אל מול הכותל
זועקת לי לכאוב
צועקת לי לכתוב
על הקטנות שבי
על הפשטות שלי
ועל הדיבור העיקש, הבטוח
מול הכותל שלך.
ילדה אבודה
-
לפעמים המילים מסדרות לי את המחשבות, מתייקות אותם, וממסגרות, כדי שלא יאכלו אותי מבפנים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני חייבת להגיב. (התחברתי במיוחד בשביל זה) עם כל שורה פחות ופחות הצלחתי לנשום... "ואקיים מצווה"- משנה מאוד.. לא כ"כ הצלחתי להחליט אם לטוב או לרע... "את לא פוחדת, כמו יצחק? את מוכנה לעקידה?" גאוני... מטורף.. אהבתי מאוד! תודה רבה! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי.. כ"כ אמיתי ונכון... כ"כ אני... [ליצירה]
- [ליצירה] נאבדתי בתוך המילים האינסופיות... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה "זה לא אני זה רק הנוף שזז..." אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] וואי...מזל טוב.... מי המאושרת? מצטרפת לכל התגובות שמעליי... [ליצירה]
- [ליצירה] ... [ליצירה]
- [ליצירה] מילים הזורמות מהדף ישר אל הדמיון... פעם ראיתי איש שצחק על האומרים שצחוק ילדים ישוב לצהול ברחובות ישראל. הוא צחק... ואנחנו אחריו... ניסוח עדין וחזק (לא מנוגד! נראה לי..) והכי טוב שיש... [ליצירה]
- [ליצירה] השאלה הגדולה היא- למה לא למות, או למה למות? וזה הבדל גדול מאוד... הם לא תו מהסיבה הפשוטה שזה הדבר היחיד שעוד נשאר להם. תודה! אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לשניכם... אפשר סופגניות במקום לביבות?! בבקשה??? ילדה אבדה, ועכשיו היא שבה (כמעט לגמרי) ואפילו מחייכת! (זה שיא...באמת..) תודה על ברכת הדרך... נשאר לי רק תפילת הדרך... להודות לריבון העולמים על שובי לארץ המציאות... תודה... [ליצירה]
